תותח 75 מ"מ מודל 1897

תותח 75 מ"מ מודל 1897 (בצרפתית: Canon de 75 modèle 1897, כינויים נפוצים באנגלית: French 75 ("צרפתי 75"), בצרפתית: Soixante-Quinze ("שבעים-וחמש")) היה תותח שדה מהיר-ירי ששימש כתותח השדה העיקרי של צבא צרפת במלחמת העולם הראשונה ושימש גם את חיל המשלוח האמריקאי במהלך מלחמה זו. התותח שירת גם לאורך מלחמת העולם השנייה במגוון תצורות. התותח הצטיין במערכת הידרו-פנאומטית לספיגת רתע, בזכותה נותר יציב לחלוטין לאחר ירי ולא התגלגל לאחור. בשל מנגנון הירי שלו איפשר ירי של 15 פגזים בדקה, קצב אש שלא נודע כמותו עד אליו. עד שנות הארבעים יוצרו למעלה מ-20,000 פריטים של התותח. בנוסף למלחמות העולם השתתף התותח במרד הבוקסרים ובמלחמה הפולנית-סובייטית. מלבד צבאות צרפת וארצות הברית השתמשו בו גם צבאות פולין, בלגיה, גרמניה, רומניה, פינלנד ופורטוגל.

התותח הוצג לראשונה במרץ 1898 לאחר חמש שנות מחקר, פיתוח וניסויים סודיים במגמה ליצור כלי ארטילרי אמין, נוח לתפעול ובעל קצב אש מהיר לשדה הקרב המודרני.

התותח עשה שימוש במספר המצאות עדכניות לאותם ימים:

שימוש באבק שרפה נטול עשן
פגז בתבנית מודרנית עם תרמיל שכלל את אבק-השריפה ואת הקליע
מנגנון ספיגת רתע הידרו-פנאומטי יעיל, אמין ובעל מהלך תנועה קצר

הפיתוח נעשה תוך תחרות צמודה וריגול הדדי מול מפעלי קרופ הגרמניים ששקדו על המצאת תותח דומה, שיתבסס על אותן המצאות ובאותה מגמה. חלק ממאמצי הריגול וההטעייה נקשרו בפרשת דרייפוס.

עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה סופקו לצבא צרפת 4,000 תותחים (שהם 1,000 סוללות). במהלך המלחמה יוצרו כ-17,000 תותחים בנוסף ל-4,000 שהיו בשירות עם תחילת המלחמה.

חלקי התותח המרכזיים כגון הקנה והמערכת ההידרו-פניאומטית יוצרו על ידי מפעלים ממשלתיים בעוד שכ-200 מיליון פגזים יוצרו על ידי עשרות בתי חרושת פרטיים.

מלחמת העולם הראשונה

הפיקוד הצרפתי ביסס את רוב הארטילריה שלו עד 1917 על סוללות תותחי ה-75 מ"מ.

עם תחילת המלחמה הוטלו לקרב 1,000 סוללות של 75 מ"מ שכללו 4,000 תותחים. כל תותח נמשך על ידי 6 סוסים. סוללה קרבית כללה סגל של 170 לוחמים וקצינים ו-160 סוסים שמשכו גם קרונות תחמושת. התותח נגרר על גבי שני גלגלי עגלה וכלל ציר אחורי שמשיכתו איפשרה צידוד של 3° לכל צד. ניתן היה לשנות את זווית העלרוד והצידוד תוך כדי ירי על ידי משיכה ידנית של ציר זה. התותח זכה לתהילה בעקבות ביצועי סוללות הארטילריה הצרפתיות בקרב הראשון על המארן ובקרב ורדן. הקרב ורדן היו פעילים 1,000 תותחי 75 באופן קבוע, יום ולילה, במשך כתשעה חודשים (בין 21 בפברואר ל-30 בספטמבר 1916). הירי עצר הסתערויות חיל רגלים, אך הפגזים הקלים לא יכלו לביצורי השוחות. כמו כן שימש הירי לחיתוך גדרות התיל בשטח ההפקר ויצירת "מסדרונות" על מנת לאפשר הסתערות ולחיפוי על כוח מסתער.

לאחר 1916 הוכנסו לשימוש פגזי נשק כימי כגז חרדל ופוסגן (phosgene).

הירי קצר-הטווח באופן יחסי עלה בחיי רבים. רק ב-1917 סופקו תותחי הוביצר 155 מ"מ תוצרת שניידר והתותח ארוך הטווח (כ-20 ק"מ) Canon de 155mm GPF שסיפקו לחזית כושר ירי שיכל להתמודד עם הטווחים הגרמניים ביעילות. עם זאת לכל אורך המלחמה שיחקו תותחי ה-75 תפקיד מרכזי בחזית המערבית ושימשו גם את הכוח האמריקאי. ב-1918 קיבלה התעשייה האמריקאית זיכיון לייצור התותחים בארצות הברית.

לחיל המשלוח האמריקאי למלחמה היו בנובמבר 1918 480 סוללות (1,900 תותחים) בחזית צרפת. על אחת הסוללות פיקד סרן בשם הארי ס. טרומן, לימים נשיא ארצות הברית. התותחים נותרו בשירות הצבא האמריקאי ככלי לאימונים עד מלחמת העולם השנייה. הם שימשו כסיוע ארטילרי בחזיתות שונות במלחמת העולם השנייה ונמכרו לצבאות שונים ברחבי העולם.

תותח נישא על טנק (טרקטור-ארטילריה)

אחד החידושים שהוכנסו במהלך המלחמה היה ציודם של טנקי סן שאמון בתותחי 75 מ"מ מודל 1897 במקום תותחי ה-75 מ"מ באורך קנה 90 ס"מ. בכך הפך הטנק הכושל לנושא-ארטילריה משוריין יעיל. הכלי הוכיח את יכולתו במסגרת מתקפת מאה הימים והיה כעין אבטיפוס לתותח מתנייע. באין כינוי אחר כונה הכלי טרקטור-ארטילרי.

מלחמת העולם השנייה

ב-1933 הוצגה תצורת נ"ט ייחודית (מודל 1897/33) לירי פגזים חודרי שריון ועיקר הייצור החדש הופנה למטרה זו. תצורת הנ"ט שימשה את צבאות בעלות הברית בקרבות רבים, בהם קרב ביר חכים.

ב-1939 היו עדיין אלפי תותחי מודל 1897 ממלחמת העולם הראשונה בשירות מבצעי. 4,500 מהם שימשו את צבא צרפת. צבא פולין רכש 1,374 תותחים בשנת 1920 במסגרת המלחמה הפולנית-סובייטית. תותחים אלו שנקראו שם 75mm Armata Polowa wz.1897/17 היו הכלי הארטילרי הנפוץ ביותר בצבא הפולני ב-1939. רוב הכלים נפלו לידי הצבא הגרמני. במערכה על צרפת ב-1940 נפלו לידי הצבא הגרמני כלים רבים נוספים והתותח היה לכלי נ"ט תקני של הוורמכט בכינוי 7.5 cm PaK 97/38. כאשר הוחלפו תותחים צרפתיים מוסבים אלה לתותחים מייצור גרמני ( 7.5 cm PaK 40) הוחזרו התותחים הצרפתיים לצרפת לשם חיזוק ההגנה על מוצבי החומה האטלנטית.

תותח נגד מטוסים

ב-1915 רכשה בריטניה מספר תותחים על מנת להשתמש בהם ככלי נ"מ עד שיפותח כלי בריטי מתאים. לשם שימוש זה הוצב התותח בזווית גבוהה על גבי משטח בעל כושר סיבוב של 360°. הבריטים עשו שימוש בתותחים כהגנה על העורף. גם צרפת עשתה שימוש בתצורת הנ"מ להגנה על עריה המרכזיות בשתי מלחמות העולם.

התנייעות

לתותחים, שהיו נגררים במקורם, נבנו במהלך השנים, בעיקר במהלך מלחמת העולם השנייה, כלי ניוד שונים שהוכנו ממרכבי ג'יפים, טרקטורים, טנקים וכדומה. כמו כן הותקנו הכלים על גבי מתקני נשיאה לצורך לחימה הררית ואף כתותחי חוף נייחים וזאת על ידי צבאות רבים ושונים ברחבי העולם.

סרט המדגים את קצב האש והיציבות של התותח

קליבר: 75 מ"מ
משקל עצמי: 1,544 ק"ג
קנה באורך 36 קליברים (2.70 מטר), מחורק
צוות: 6 אנשים
נגרר או נישא על ידי טרקטור
זווית עלרוד: 11°- עד 18°+
צידוד: 6° (3° לכל צד)
קצב אש: 15 פגזים בדקה
מהירות לוע: 500 מטר/שנייה
תחמושת

5.97 - 7.25 ק"ג
עתיר חומר נפץ, נ"ט, רסס, נ"מ, נושא-גז
טווח יעיל: 8,550 מטר או 6,800 מטר (עבור פגז רסס)

Benoît, Lt-Col. Christian (1996). Le Canon de 75: Une gloire centenaire. Vincennes, France: Service Historique de l'Armée de Terre. ISBN 2-86323-102-2.
Crowell, Benedict (1919). America's Munitions, 1917–1918. Washington, D.C.: U.S.Government Printing Office.
Gudmundsson, Bruce I. (1993). On Artillery. Westport, CT: Praeger. ISBN 9780275940478.
Hogg, Ian V. (1998). Allied Artillery of World War One. Crowood Press. ISBN 1-86126-104-7.
Hogg, Ian V. (1972). British Artillery Weapons & Ammunition 1914-1918. London: Ian Allan. ISBN 0711003815.
Routledge, Brigadier N.W. (1994). History of the Royal Regiment of Artillery. Anti-aircraft artillery 1914-55. London: Brassey's. ISBN 1857530993.

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

סגירה

Notes on the French 75-mm Gun. US Army War College. October 1917 (אורכב 18.01.2013 ב Archive.today) (באנגלית)
תיאור מפורט (בצרפתית)
תותח 75 מ"מ מודל 1897, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)